מנסור, בן שייכה ומוחמד, נולד ביום 6.3.1951בכפר מג’אר, ליד טבריה. מנסור, בן העדה הדרוזית, סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר בכפר. אחרי-כן התקבל לבית-הספר התיכון-חקלאי “כדורי”. הוא השתלב בחיי בית-הספר במהירות, למרות שבא מסביבה תרבותית ולשונית שונה לחלוטין. הוא היה תלמיד מצטיין, שקדן, חרוץ ואחראי. לדברי מחנכו, היה מנסור הבולט בקרב חבריו בכיתה, משום שהיה צנוע, שקט, ועניו, כאילו נחבא אל הכלים. הוא הצטיין בפקחות רבה, ברצון עז להצליח, בהתמדה ובעקשנות, בנאמנות ובדבקות במטרה. החתירה להיות ראשון בכיתה ולהשיג הישגים, הנחתה אותו כל השנים ובכל השיעורים. במקצועות שלא הכיר מעולם, כמו תנ”ך והלשון העברית, הצטיין והגיע להישגים יפים. סיפר מחנכו: “דמותו הנאצלת לא תישכח ותמיד אהיה אסיר תודה לו, כמורה, כרע וכידיד, על שהעניק לי את התחושה המופלאה ביותר, שיכול תלמיד להעניק למורו -יחס של כבוד ללימודים, רצינות, שקדנות וחריצות למופת”. מנסור עבד בענף הפלחה וברפת, שלט בכל הכלים החקלאיים ובעונות הבוערות עבד מרצון שעות על שעות, במסירות רבה. כשיצא המדריך לחקלאות לשירות מילואים, היה מנסור אחראי לניהול הענף. במסגרת בית-הספר היה בגדנ”ע ובסיום קורס בבאר טוביה הוכתר כחניך מצטיין. הוא היה אהוב על חבריו ושימש להם דוגמא בהתנהגותו, בנאמנותו ובאומץ לבו. יושרו ונבונותו הקנו לו מעמד של מעין שופט בין חבריו, שהיו פונים אליו בשאלות שונות, שלא הצליחו להביאן להכרעה.
מנסור גויס לצה”ל בסוף נובמבר 1969 והוצב לחיל הרגלים. לאחר הטירונות עבר קורס חילי והיה ללוחם בחיל-הרגלים. אחרי-כן נשלח לקורס מפקדי כיתות וסיימו בהצטיינות. כמו-כן עבר קורס צניחה. בתקופות שבין הקורסים היה מוצב בחן-יונס ובעזה, שם עסק בפעולות מבצעיות בקווים הקדמיים. לאחר שעשה כשנה וחצי ברמת הגולן, החליט להתנדב לשירות קבע ובאוגוסט 1973 יצא לקורס מפקדי פלוגות אך לא סיים את הקורס. ביום הכיפורים, כשהיה בחברת בני משפחתו בכפר, שמע שפרצה מלחמה. הוא עזב את משפחתו ויצא לרמת הגולן, כדי לחפש את יחידתו, שנפרד ממנה שבועות מספר לפני-כן. כשמצא את חיילי היחידה הצטרף אליהם וקיבל תפקיד של סגן מפקד פלוגה. ביום 9.10.1973 יצא לקרב על תל-ורדה, באזור בוקעתה. כשנע בזחל”ם בראש הכוח שלו, נפגע בפצצה ונהרג. בעבור התנהגותו, אומץ לבו ודבקותו במשימה, הוענק לו ציון לשבח מטעם הרמטכ”ל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בכפר מג’אר. השאיר אחריו הורים ושלושה אחים. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת סרן.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: “בנכם שירת ביחידתי שנה וחצי. הוא היה אהוב על פקודיו ועל חבריו – – – אנו לא ביקשנו בנים ואבות גיבורים, אך נאלצנו להקריב ממיטב בנינו – למען חיינו. מנסור היה אחד מהמובחרים שבלוחמים, שלצערנו היה צריך לשלם בגופו ובדמו, כדי שאנו נוכל להמשיך לחיות כאן”.
משפחתו של מנסור ריכזה מכתבים המספרים על דמותו, כפי שנכתבו על-ידי חברים לאחר נפילתו; בית-הספר החקלאי “כדורי” הקים חדר זיכרון בבית-הספר, להנצחת זכרו של מנסור ושל יתר בוגרי בית-הספר, שנפלו במלחמה.
