אברהם (המבורג) הראל ז"ל

לזכרו של חברנו רב חובל אברהם הראל

אין קבר לספוג דמעת – אב מולידך, ודמעת הורתך.

רענו בצי.

נעלמת כליל עם עשן הספינה

ואין איש מאתנו יודע-   באיזה איים מאיי – ים עגנה גויתך,

ואין איש מאתנו יודע – אילו חופי לבנון אספוה מפרץ…

אברהם הגיע לארץ מפולין בעיצומה של מלחמת העולם השניה-

ילד מילדי טהרן. משפחתו הגדולה נספתה בשואה.

רק אותו ואת אחותו הצליחו הוריו למלט מהאש הגדולה.

את שנותיו הראשונות בארץ עשה במוסד ,אהבה”. במקום זה כבש את לב מחנכיו- בחן הרב שבו וזכה לאהבה רבה מצדם.

ממוסד “אהבה” עבר ללמוד בבית הספר “כדורי” – אשר הטביע את חותמו העמוק עליו. כאן הפך לצבר לכל דבר.

לא עוד ילד מעליית הנוער- אלא אחד משלנו היה.

פה ב”כדורי” רכש את חבריו הראשונים שליוו אותו עד יומו האחרון.

ב”כדורי” בחרנו להנציח את זכרו.

עם סיום לימודיו התגייס לחיל הים. בחיל הים הגיע לדרגת סגן

וכהמשך ישיר בחר לאחר השרות לשרת בצי הסוחר.

בתקופה זו נשא אישה ונולדו להם בן ובת.תוך כדי עבודה מפרכת, במשך שנים, למד והגיע לדרגת רב חובל בצי הישראלי.

בתוקף תפקידו זה פיקד על האוניות:”ליאורה”, ”אופיר”,   ו”השלושה”.

בליל   העשרים וארבעה בינואר 1967 עשה רב חובל אברהם הראל ,

מאמצים נואשים להזעיק עזרה לספינתו הטובעת. אך איתני הטבע גברו על כוחות אנוש.הספינה, על כל ציוותה – צללה תהומה.

איש לא שרד את ליל הזוועות הנורא ההוא.

נותרנו אנו, בני משפחתו וחבריו – מיותמים. אבלים ובלתי מנוחמים.

אברהם הקדיש את מיטב שנותיו לצי. הוא זכה להערכה רבה בעבודתו ולאהבה מצד פיקודיו. אברהם אהב את הים! ולמרות הקשיים שבעבודה זו – לא יכול היה להינתק מאהבתו זו. תמיד שוב קרא לו הים.

דרכי הים תמוהות ונסתרות. סערת אימים שמה ללעג את האונייה הקטנה

אשר בה הטוב שבחברנו. “איזו שירת נעורים נשתתקה”…

ואנו קטונו מלהושיע. נשאנו תפילה. ייחלנו לנס אך לשווא.

עברו ימים, נקפו חודשים . חלפו השנים.

והים כתמיד-

הנפשות אשר לא ידעוה אומרות – כי כחול,

אך אתה ידעתו אפור

ןירוק כמארה

ויינו מבושם כשיכור

ושחור מתנוצץ באלפי ריקועי – פח.

מי כמוך ידע את הים.

אדם משלנו, הדר לשפת ים

ושומע בלילה קולך,

מנהם עם קולות הסערה

אוטם אוזניו בשמיכה.

ואם יש אל החוף

ויראה עשב ים

חורין מתנוסס בקצפיו

יסב את עיניו מנגדו.

אברהם השאיר אחריו חברים רבים – ידידותו אתם התגבשה והתחזקה במשך שנים רבות בשנות לימודיו,בשנות השרות בצבא ובשנות השרות בצי. ידידות אשר חוט נאמנות עמוקה היה משוך עליה.

אהבנו את אברהם, אהבנו מאוד: בשל חיוכו הרחב והטוב, בשל חכמתו ותבונתו, בשל שמחת החיים שקיננה בו.

ורק תפילה נשא-

תן אות אלוהי המתים,

שידעת ידוע כל זאת,

שבאיזה מקום בעולם

ממשיכות שתי עיניו להזות,

שבצל שכינתך טוב לבן,

שריפאת לנער.

 אי-שם קם יושרו   ועמד על רגליו,

ושירו מכסה לגבעות ככסות העירית, הסחלב.

תן אות לרעיו , אלוהי-

עננו דבר.

שאם לא-

הלא הטעם לשמש אינו,

לירח ייקר