בן חוה ויעקב, נולד ביום י”ז בטבת תר”ץ(17.1.1930) בחיפה. עד גיל 11 התחנך בבית החינוך בחדרה, ממנו עבר לבית-החינוך בגבעת השלושה, ובו סיים את בית-הספר המחוזי. יאיר המשיך ולמד בבית-הספר החקלאי על שם כדורי, הצטיין כרפתן ופלח, דבק בכל נפשו בעבודת החקלאות ובאדמת הארץ. משסיים את חוק-לימודיו בהצטיינות ובקבלת מלגה, חזר לגבעת השלושה. שירת בפלמ”ח מגיל 15, השתתף בקורסים שונים ובכללם קורס קצינים בדליה. היה מדריך-נוער שהתחבב על חניכיו בפשטותו, ביושר-לבו ובאהבתו העמוקה לעם ולארץ, במחשבתו הברורה ובמסירותו ובנאמנותו החברית למופת. יאיר היה ספורטאי מובהק: שחיין ושחקן כדורגל. ניחן בנפש עדינה ורגישה ובכשרון למוסיקה שהיטיב להבינה ולהתעמק בה. במכתביו וברשימותיו שכתב להוריו ולחבריו ידע לתת ביטוי יפה ונאמן לרשמיו, לחוויותיו ולהרהוריו על עבודתו, יעודו ושאיפתו לעבודת בניין ויצירה. במכתבו מהרי ירושלים כתב לאביו: “אולם האמינו לי שמוכן אני להניח את ה’ג’וב’ ולשוב הביתה לרפת ולטרקטור ולהמשיך בחיים שקטים, חיי עמל ויצירה, להרגיש שאני בונה משהו ולא רק הורס את כפריה ומושבותיה של המולדת”. ובהמשך המכתב כתב: “פצעים הנגרמים לכל אדם עקב ההכרח לרצוח ולהרוג בני אדם, אף כי אויבים הם, פצעים אלה לעתים קרובות אף לא נרפאים והופכים למחלה כרונית”. כשהועלתה שאלת הגיוס במשק הוחלט שעליו להישאר במקום, מאחר שתפקידיו במשק חיוניים למאמץ המלחמתי. הוא לא הסכים להישאר בשעה שחבריו יוצאים לפעולה והמולדת בסכנה. בעקשנותו הרבה הכריח את המשק לשנות את ההחלטה – והוא יצא.
יאיר התגייס ביוני 1948, שירת בחטיבת “הראל” והשתתף בפעולות נגד העיראקים ב”נזלה”. בהתנהגותו החיילית בקרבות בדרך לירושלים, בדבקותו במילוי החובה שלא ידעה גבול וקדמה לכל דבר אחר – נתחבב על חבריו לנשק, על הממונים עליו ועל הסרים למשמעתו.
בימי מבצע “חורב” לסילוק הצבא המצרי מתחומי ישראל, בינואר 1949, יצא בראש מחלקה לכיבוש משלט רפיח. הוא שימש דוגמה לאנשיו בהתמדתו, על אף התנאים הקשים, ובאומץ-לבו. פרץ גדר אחר גדר ואיפשר את ההסתערות לכיבוש המשלט, אולם הוא עצמו נפגע מצרור כדורי מכונת-יריה של האויב ברגע שהגיע לטווח רימונים מן המטרה, ונפל ביום ב’ בטבת תש”ט (3.1.1949). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בגבעת השלושה.
