בן לאה (אירן) ויום-טוב (גזה), נולד ביום י”א באלול תר”ץ (4.9.1930) בעיר טימישוארה, רומניה ולמד בבית-ספר יסודי יהודי ברומניה. בנובמבר 1940, בהיותו בן 10, עלה לארץ. סיים את בית- הספר היסודי “תל-נורדוי” ושתי כיתות בגימנסיה העירונית בתל- אביב ועבר לבית-הספר החקלאי “כדורי”.
כשפרצה מלחמת-העצמאות הפסיק את לימודיו. “הצעירים מקומם בשדה הקרב” – אמר – “איך אביט בעיני אנשים אם לא אתן חלקי? אם הושגה המטרה כדאים הקורבנות”. שלמה התגייס לחטיבת “יפתח”. ביקש להיות קשר, עבר קורס אלחוט ומילא תפקידים קשים. נלחם בחזית רמלה-לוד ובפריצת הדרך לנגב. כאוהב אדמה ובעלי-חיים הכאיב לו החורבן שבא בעקבות המלחמה. בקרבות לוד התיר את הבהמות שקשרו הערבים, כדי להצילן, והשקה את הערבים הישישים. היה חייל אחראי, כעדות מפקדו. ותרן לאחרים ומקפיד כלפי עצמו. דרישותיו היו מינימליות ואף את משכורתו הצבאית היה שולח הביתה. השתתף במבצע “יואב” לפריצת הדרך לנגב. פלוגתו תקפה את אחד ממשלטי חוליקאת, אך נוכח האש הכבדה נאלצה לסגת. שלמה נפגע מכדור בשעת הנסיגה, ביום ט”ו בתשרי תש”ט (18.10.1948). נקבר בקבר-אחים בדורות.
ביום י”ז באייר תש”י (4.5.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.
