רב סרן נצר שמחי

בנם של שחר ואילן. נולד ביום ח' באייר תשנ"ג (29.4.1993). אח לאדווה.

נשוי לקורל.

בוגר מחזור ע"ד.

ביום 18.10.2023 התגייס למילואים ושירת בחיל שריון.

רב סרן נצר שמחי נפל בקרב ביום כ' בשבט תשפ"ד (30.1.2024). בן שלושים בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין האזרחי במסד. הותיר אחריו הורים ואחות.

נפל ביום כ' בשבט תשפ"ד (30.01.2024). בן 30 בנופלו. מקום מנוחתו בית העלמין האזרחי במסד.

עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" קטע נצר את ירח הדבש בתאילנד, והתייצב להגנת המולדת לצד חבריו בחיל השריון כקצין לוחם בגדוד 87 בחטיבת המחץ.
נצר גילה תושייה במהלך הקרבות ונפל כגיבור לאחר שנחלץ באומץ רב לסייע לחבריו הלוחמים. הטנק שלו, והוא בתוכו, נפגע מטיל נ"ט. נצר ספג את הירי והפעם, הגן בגופו על הצוות שאיתו. גם במותו זכה להמשיך בנתינה כשאברים מגופו נתרמו להצלת חיים.

מאז ומעולם היה עם נשמה טהורה ולב רחב. הנתינה לאחר הייתה עבורו ערך עליון. תרם ועשה היכן שאפשר, היה הראשון להתנדב, והאחרון שנשאר לסיים. תמיד היה מסתכל ובודק שאין אף אחד לבד בסביבה שלו, ואם היה מזהה מישהו קצת בודד היה מזמין אותו לשחק ולבלות עמו. הרגישות לאחרים ליוותה אותו כל חייו וכך גם הרגישות שגילה לבעלי חיים.
אחד המשפטים שנהג לומר ״קשה לשנוא כשמסתכלים בלבן של העיניים״. נצר הצליח להתעלם מכל המעטפת של האדם שמולו, מהמראה החיצוני, מהסטיגמות, מהרעשים מסביב. הוא היה מסתכל בעיניים ורואה באמת את מי שמולו. הוא נהג לפזר אהבת חינם ולעשות טוב היכן שהיה ועבור כל מי שנקרה בדרכו.
הוא היה אומר ש״כל אדם בצבע״, וכמו קשת בענן שמורכבת מצבעים שונים שמתחברים בהרמוניה כך גם אנחנו בחברה הישראלית צריכים לחיות. לטשטש את הגבולות בינינו ואת מה שמפלג, ולהדגיש את הדברים שמאחדים ושיוצרים חברה טובה וסולידרית.

נצר, איש של אנשים, אוהב אדם.
האמין בהון האנושי על כל גווניו, והעניק לכל סובביו תחושת שייכות וייחודיות.
איש של נתינה ועשייה משמעותית.
שאפתן, יוצר באומץ וביצירתיות.
חלומו היה להקים מבנה טיפולי לבני נוער באמצעות ספורט מוזיקה ואומנות, לצורך זה למד טיפול.
מוזיקה היא חלק בלתי נפרד מחייו, ואת המנגינה שלו כולנו מצווים להמשיך.