בן שמואל ודבורה. נולד ביום כ’ בשבט תרצ”ט(9.2.1939) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי “יהלום” והמשיך בבית-הספר התיכון “אוהל שם” אשר ברמת-גן. אחרי שסיים את לימודי כיתה י’ שם עבר לבית-הספר החקלאי “כדורי”. השתייך לתנועת “הצופים”. אהב ספורט ועסק הרבה במשחקי הכדורסל. חיבב מאוד מוסיקה, ניגן באקורדיון וגם כתב שירים. השתייך לגדנ”ע. מאז מאי 1957, בשעה שגויס לצה”ל לשירות סדיר, נשאר בצבא עד ליום נפלו במערכה. עבר קורס מפקדי-טנקים לאחר שסיים את הטירונות בהצטיינות. לאחר-מכן עבר קורס קציני-שריון. שימש כמפקד מחלקה, וגם מפקד מחלקה בקורס-קצינים; היה סגן מפקד-פלוגה, קצין-מבצעים גדודי ולאחר-מכן כקצין-מבצעים חטיבתי. עבר מתפקיד זה לפקד על פלוגת-טנקים ולבסוף היה מדריך בכיר בקורס קציני-שריון. בגייסות-השריון הלך ונעשה לקצין וותיק והגיע לדרגת רב-סרן. במלחמת ששת הימים פקד שמאי על פלוגת-טנקים בקרב על מערכי רפיח והוביל את פלוגתו להסתערות על מתחמי חן-יוניס, כשהוא יושב בטנק ומחצית-גופו מחוץ לצריח. כאשר קיבל את הפקודה הרים ידו לאישור קבלתה – וכדור פגע בידו. אך הוא לא הסכים שיעבירו אותו לטיפול רפואי וביצע את המשימה כאילו לא אירע דבר – וכך המשיך בלחימה מתוך כאבים עצומים בידו הפצועה, לא נטש את יחידתו והשתתף בכל קרבותיה בהתקדמה על הציר לאיסמעיליה כשהוא מפקד על פלוגתו בתעוזה ובאומץ-לב. ביום הרביעי לקרבות, הוא כ”ט באייר תשכ”ז (8.6.1967), נפגע שמאי בקרב עם שריון-האויב והשמיד אותם. תוך ניצול הצלחתו בקרב המשיך להתקדם עם פלוגתו ורדף אחרי האויב הנסוג. לבסוף נתקלה פלוגתו של שמאי במארב של חטיבת-טנקים מצרים מערבית לביר גפגפה. על מארב זה, שנמצא בערוצי הגבעות אשר בצדי הכביש, אי אפשר היה לגלות דבר ובקרב זה נפגע הטנק של שמאי על-ידי פגז וכך מצא את מותו. הניח אישה בהריון ובן קטן; בתו נולדה כשבוע לאחר נפול אביה. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול. השתתפותו בקרבות היתה למופת ואף צוינה לשבח על-ידי הרמטכ”ל “על גילוי אומץ-לב ודביקות במטרה”. בספטמבר 1968 ובספטמבר 1969 היה טורניר בכדורסל ברמת-גן לזכרו פעם בין קבוצות-הנוער של “מכבי” ו”הפועל” של רמת-גן וכן בין צופי רמת-גן והגימנסיה “אוהל שם” ולמחרתו התקיימו משחקי הבוגרים בהשתתפות קבוצות “מכבי” ו”הפועל” של רמת-גן, נבחרת גייסות שריון וצופי רמת-גן. ב”ספר הגבורה”, שבהוצאת אגודת העיתונאים בתל-אביב וניצולי ברגן-בלזן, הובא תיאור קרבו האחרון. בספר “יד לנופלים” שבהוצאת עיריית אשקלון, הוקדשו כמה עמודים לתולדותיו, לדמותו ולכמה משיריו.
