בן אלקן ורבקה. נולד ביום ז’ באדר א’ תרצ”ח(8.2.1938) בחיפה. בילדותו עבר עם משפחתו לטבעון. סיים את לימודיו בבית-הספר החקלאי “כדורי”. היה נער צנוע וישר-דרך בכל מעשיו. הצטיין בטוב-לבו. בשנת 1955 עברה המשפחה להתישבות לכפר משגב-דוב. לאחר שהייה קצרה במשק התגייס לצה”ל בנובמבר 1955. בפברואר1958 סיים בהצלחה קורס-קצינים והגיע לדרגת סגן-משנה ואז החליט להצטרף לצבא-הקבע לשנה נוספת. חודש לאחר-מכן יצא למשמר-הגבול. נפל בקרב בסביבות דהריה ביום ג’ בניסן תשי”ח(24.3.1958) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול.
2 תגובות
יורם פיינגולד נפל בעת מילוי תפקידו ביחידת המיעוטים 300, בה שירתו בעיקר דרוזים מצפון הארץ. לאחר סיום קורס הקצינים, התייצב יורם בבסיס היחידה בתל-ירוחם (כך נקראה אז העיירה ירוחם שבנגב). יד הגורל הביאה את יורם להיות נוכח בעת שביקשתי ממפקד הפלוגה סרן יוסקה סוקול (ז”ל) לדחות ביום את מועד שובי מחופשת סוף שבוע. המ”פ סירב לבקשתי בטיעון שעלי לצאת ביום המחרת לסיור לאורך גבול ישראל-ירדן, בהרי חברון, סיור המחייב פיקוד של קצין. סוקול הודיע שבהעדר קצין מחליף, אינו יכול לאשר ולהסכים לבקשתי. עדנו מדברים בטלפון שמעתי קול נוסף המכריז :”אין בעייה – אני אצא לסיור”. לא ידעתי אז מיהו הדובר. יוסקה סוקול, היסס לרגע, החליפו ביניהם מספר מילים, הודיע לי שלמזלי יש ממלא מקום ואישר לי עוד 24 שעות חופשה.
ביום המחרת, הגעתי ברכבת הצהרים לבאר-שבע. בעודי צועד “לתפוס טרמפ” בכביש היציאה דרומה, הבחנתי בג’יפ סיור דוהר לעבר בית החולים. סימנתי לנהג לעצור, התיישבתי בכסא הריק שליד הנהג וקיבלתי את הבשורה המרה: “יורם נהרג”.
בשעות הבאות קיבלתי את מה שהתרחש מחיילי הסיור שהיה בפיקודו של יורם.
בבוקרו של אותו יום, יצאו יורם וחייליו לעבר הגבול שמדרום לחברון (חאברה – בבית דגושה). יורם הבחין בעדר עיזים שחצו את הגבול מירדן. יורם ביקש ככל הנראה להזהיר אותם לחזור לירדן וירה יריית אזהרה אחת. רועה העדר השיב באש, ופגע בצווארו של יורם. נהג הסיור סיפר לי כי קשר הסיור, חייל יהודי שישב מאחורי יורם שאל אותו “יורם נפצעת?” – יורם השיב “לא – נהרגתי”. אחר כך סופר לי שהחובש איבד את שפיות דעתו מהטראומה – שוחרר מהצבא בטרם עת. הבהרה: איני חותם על כך שתיאור זה נכון ואמיתי.
למחרת היום – עמדתי בראש משמר כבוד שליווה את יורם למנוחתו האחרונה.
60 שנה חלפו מאז !!! מיותר לתאר את התחושה הנוראית שליוותה אותי מאז. איך וכיצד מתעתע בנו הגורל ומה היה קורה אילו…
אני מביא תיאור זה כחלק מסיפור חיי – שנרשם בימים אלה לטובת ילדיי! יהא זכרו ברוך.
(סרן מיל.) משה דיין
לזכרו של יורם פיינגולד שנפל בסיור של יחידה 300 בגזרת דהריה, דרום הר חברון. יורם התנדב למלא את מקומי כמפקד הסיור. ביום הקודם לנפילתו הגיע יורם למפקדת הגדוד בירוחם (אז עדיין נקרא המקום תל-ירוחם). במהלך הפגישה עם מפקדת הגדוד ועם המ”פ סרן יוסק’ה סוקול, התקבלה הודעתי כי איני יכול לחזור לבסיס מהחופשה. יורם התנדב לצאת לסיור במקומי.
המחשבות על נסיבות נפילתו מעיקות עלי בכל 62 השנים שחלפו מאז.