בן מרתה וזיגפריד (שמואל), נולד ביום ל’ בשבט תרפ”ח (21.2.1928) בעיר בויטן שבשלזיה העילית, גרמניה כצעיר הבנים בבית-אביו, עורך-דין ידוע וציוני פעיל שחזר באותה שנה מנסיעתו הראשונה לארץ-ישראל. בשנת חייו הראשונה של הילד השתתף האב בכספו בייסוד חברה למטעי פרי-הדר ב”מגד” ליד פרדס חנה, כדי להכין את התיישבות המשפחה ולהעבירה ארצה. הנער חי את העשור הראשון לשנות חייו בתנאים נוחים מאוד בחווילת אביו עד ליום העלייה ב-6.3.1939. משנת1934 עד לעלייתו למד בבית-הספר היסודי היהודי בעיר-הולדתו, ומיד עם בואו לארץ התקבל לבית- הספר היסודי ג’ (“הרצליה”) בחיפה. עם התיישבותה של המשפחה ב”מגד” המשיך ללמוד בבית-הספר היסודי בפרדס חנה הסמוכה. משם עבר בשנת 1944 לבית-הספר החקלאי על שם כדורי וסיים את לימודיו החקלאיים בשנת 1946. הוא הצטרף לתנועת הצופים, השקיע בה מרץ רב והיה בה למדריך. כל ימי שהותו ב”מגד” עבד במשק הוריו ובפרדס. מיכאל ניחן גם בכשרונות אמנותיים והשתמש בהם לגיוון החיים בתנועת הצופים (בין היתר הקים תיאטרון-בובות במקום), ואף מצא זמן לעזור לאביו בעבודתו למען קרן-הייסוד. כשחזר מבית-הספר על שם כדורי היה זמן-מה האחראי למשק הוריו ובו בזמן אירגן את הנוער במושבה בחוג חקלאי והרצה בקביעות על בעיות חקלאיות. כמו-כן הכין תוכנית להבראת המשק החקלאי במושבה ולהרחבתו ומה שדרש מאחרים הגשים הוא במשקם המופתי של הוריו. מגיל 18 היה חבר ה”הגנה”. סיים קורסים רבים והיה למפקד כיתה. הוא התאמן בסיירות והצטיין בה.
למחרת החלטת עצרת האו”ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות ופרוץ מלחמת- העצמאות בעקבותיה, התגייס גיוס מלא וצורף לחטיבת “אלכסנדרוני”. מיכאל הצטיין במערכת משמר הירדן ובאחד מסיוריו הנועזים הגיע עד שכם. בפעולה בסביבת מענית נפצע קלות. אחרי-כן השתתף בקרבות עין ע’זאל, רמת הכובש וקולה. בשבועות הראשונים להפוגה השנייה ניהל קורס סיירים בשפיה. אחר-כך נתמנה קצין-מודיעין חזיתי. בתקופת- חייו האחרונה השתתף בפעולות-הטרדה נגד החיילים העיראקיים שחנו בהרי-אפרים, בחזית טול-כרם וביום א’ בחשוון תש”ט (3.11.1948)התנדב עם 8 חיילים חברים למשימה כזו מאחורי קווי האויב בסביבת טול-כרם. הם נתגלו במישור הרחב שפעלו בו, ואם כי הגיעו למטרתם, לעמדת האויב, ואף לקחו שניים מאנשיה בשבי, הוקפו שישה מאנשי הקבוצה ונפלו בקרב-גבורה נואש. גופותיהם נשארו בשדה הקרב בשטח האויב ואחר-כך הובאו למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה. אחרי נופלו הועלה לדרגת סגן.
אביו, ד”ר שמואל פרנקל, כתב בגרמנית את תולדות חייו של בנו מיכאל והוציאן בקונטרס מיוחד בשביל קרובים ומכרים. ההורים נטעו חורשה נאה במקום הנשקף לכל הסביבה.
