בן מלכה ואבא, נולד ביום י”ט בתשרי תרצ”א(11.10.1930) בתל- אביב. עוד בשחרותו החלו מתגלים בו קווי-אופיו העיקריים: קשיות-עורף, כוח-רצון עז וכשרונות בלימודים. המשפחה גרה בבית-הספר כדורי, לרגלי הר-תבור. אביו היה מנהל המשק בבית- הספר החקלאי ובילו למד בבתי-הספר בכפר ילדים ובבלפוריה ואחר-כך בגניגר. בהיותו בן 16 נתקבל לבית-הספר כדורי להשתלמות חקלאית ובזכות הצטיינותו בלימודים זיכה אותו המוסד במלגה.
עם פרוץ מלחמת-העצמאות התגייסה כיתתו לפלמ”ח, וגם בילו, בן ה17-, הצטרף אליה לחטיבת “יפתח”. הוא לחם במשמר העמק, עכו, מלכיה, ונפצע פעמיים בקרבות. ניחן בכושר גופני וכוח-סבל רב. בקרבות בסביבת מלכיה נותר יחידי על משלט מבודד, לאחר שנפלו כל חבריו, ופצוע קשה הגיע לבסיסו, במרחק שישה ק”מ, למרות אש-אויב חזקה שכיסתה את הדרך. על אף היותו פצוע קשה מקרב מלכיה הצטרף שנית ליחידתו עוד לפני שהחלים כליל מפצעיו. יחידתו עברה לנגב. מכתביו משם היו מלאים התפעלות. “… ‘אינסטלטור’ כלאודרמילק וחפר פשוט כמוני יפעלו בנגב שומם זה גדולות…” – הוא כותב. חבריו בגרעין ההתיישבות ניסו לפעול למען שחרור הגרעין מהצבא ועלייתו להתיישבות, אך בילו התנגד לכך והודיע במפורש כי לעת כזו מקומו בצבא וכי לא יאה לנער בגילו לנטוש את המערכה. בתחילת ספטמבר 1948 תפסה החטיבה מספר תלים ממזרח לרוחמה כדי למנוע השתלטות הכוחות המצריים על האזור וכדי להבטיח את פעילותו של מנחת המטוסים שהוקם ליד רוחמה ושימש להעברת אספקה חיונית לנגב. המצרים ניסו להדוף את לוחמי “יפתח” מהמשלטים שתפסו, ובמשך חודש לערך התנהלו קרבות קשים באזור, כשמשלטים עוברים מיד ליד מספר פעמים. בקרבות אלה נפל, ביום ד’ בתשרי תש”ט (7.10.1948), בקרב בח’רבת מחאז. בשעה שעמד והמטיר אש לעבר האויב, פגע פגז תותח בעמדתו והוא נפל. הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות במשמר הנגב.
